המעבר… אוי המעבר

בעלי מגיע מהולנד לשבוע האחרון של אריזות (מנצל את החופשים של השנה הקודמת ושל תקופת חג המולד). האמת, לא בטוח שזה שבוע אחרון, הרי הויזה שלי ושל הבנות עוד לא אושרה.

אני מגיעה עם הבקשה לשגרירות והכל זורם, ואז הבחורה בשגרירות אומרת לנו שלא בטוח שזה יהיה מוכן לסוף החודש (הכוונה היא שבוע הבא והם חוגגים את חג המולד בין לבין). החשיבות לסוף החודש זה בכדי שנחזור עם בעלי ולא נצטרך להיסחב עם 7 מזוודות ענק רק הבנות, אחותי ואני.

אהה אחותי… אגש לזה בהמשך…

שלושה או ארבעה ימים לפני הטיסה של בעלי, מתקשרים אל מהשגרירות, הויזות מוכנות. באותו היום אני וחמותי נוסעות ואוספות את הויזות.

מציינת פה שבשגרירות היו סבלנים ומאוד חייכנים וחביבים. בזמן שאני בשגרירות, בעלי מזמין לנו טיסה… לעוד שלושה ימים מאוחר יותר ביחד איתו.

כמובן שלא הייתי ארוזה לגמרי… אבל בואו נודה אני פה בהולנד ועדין חסרים לי ים דברים מהארץ.

טוב נקפוץ ליום הטיסה, יום קשה במיוחד. נוסעים ב-4 רכבים ולהלן התכולה לנסיעה:

  • 7 מזוודות ענק
  • 2 כיסאות ילדים
  • מנשא טיולים- שהאמת… חבל שלקחנו איתנו… לא נראה לי בקרוב נשתמש בו.
  • בל נא נשכח… לקחנו קופסא של אופניים ענקית שבתוכה היה מזרון של התינוקת ועוד כמה דברים…
  • 4 טרולים קטנים
  • עגלת תינוק

ואם אני לא טועה זהו…

גם פה אני רוצה לציין את דיילי הקרקע של easyjet שהיו סבלנים ועזרו לנו המון. הצלחנו לפספס רק כמה ק"ג ושילמנו Overweight.

הפרידה

אז כן… כמה זה קשה!!!

העובדה שאתה מבין שאתה עוזב, ממש עוזב את ההורים, המשפחה ושאתה מרחיק את הילדים שלך מהמשפחה… וואו כמה זה קשה… וזה יצבוט אותך כל כמה זמן כשהילדים יבקשו את סבתא, את הבת-דודה… ומשפטים כמו "למה הבאתם אותי לפה", יצופו כל פעם שהם יהיו מתוסכלים.

פשוט קשה וזה לא יעבור… אני יודעת אני גם הייתי ילדה כזו כשעליתי לארץ.

אבל מזל שיש היום אינטרנט ושיחות וידאו זה עושה את זה טיפה יותר קל.

אז היו דמעות וכאבים בחזה אבל מזל שיש טיסה להגיע אליה וכולם מתרגשים לקראת ההרפתקה… נפרדנו ויצאנו לדרכנו.

אז אחרי עיכוב והמתנה בזמן הישיבה במטוס של בערך שעה עד שהיה אישור המראה. חווינו טיסה זוועתית… עם ילדה חסרת סבלנות ותינוקת שקשה לה להיות בשקט הרבה זמן. היא לא בכתה הרבה אבל התלוננה מדי פעם. סליחה לכל הנוסעים.

ואחרי 5 שעות טיסה (+ המתנה נוספת של שעה על הקרקע) יאיי!!! נחתנו.

תודה רבה לנמל התעופה סכיפול שאחרי טיסה לא קצרה עם תינוקת עייפה ורוגזת, העגלה לא חיכתה לנו ביציאה מהטיסה. אז הרמתי את הבייבי שלי בת ה 7-8 קג' דרך לא קצרה עם מעילים כי חורף… בקיצור תענוג. גם את זה צלחנו רק כדי להגיע לתור הארוך בבדיקת הדרכונים.

אוף… הגענו לאסוף את המזוודות… וכמובן גם פה עיכוב קל למרות שהיינו כמעט שעה בבדיקת הדרכונים. ואז הם הגיעו, אספנו את המזוודות וכל הפקלאות ויצאנו עם 4 עגלות, 3 מבוגרים, עגלת תינוק וילדה עייפה במיוחד בחיפוש אחר נהג המונית שאמור לחכות לנו.

התחלנו לחפש היכן המונית אמורה לחכות לנו… היה קצת זמן לפני אז נכנסתי Albert Heijn (השופרסל המקומי) לכמה דברים לארוחת בוקר.

חיכינו למונית, וואן שאמור לאסוף אותנו ואז הוא הגיע… וכמו שחששתי זה היה בוא נגיד צפוף ביותר. אבל זו נסיעה קצרה אז נשרוד.

וואו הרגע לו חיכינו… הגענו הביתה!

אחרי כמה מסעות של להעלות מזוודות הביתה… היינו בבית.

Home sweet home

לילה טוב.

ולפני שאני מסיימת אני חייבת להודות לאחותי היקרה.

מירי אהובתי אני לא חושבת שאת מבינה כמה עזר לנו שבאת איתנו ועזרת לנו. אני יודעת שזו לא הייתה טיסת נופש, אבל אני מקווה שגם נהנת קצת.

תודה שהיית בשדה איתנו ועזרת לנו עם הבנות. תודה שהיית רגועה ועזרת לנו בבית. פשוט תודה תודה תודה אוהבת אותך. 

One thought on “המעבר… אוי המעבר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.